מוטיבציה היא אחד מהמתסיסים החזקים של ההפעלה היא הכח אשר מניעה את התנהגותם של החפצים לנקוט בפעולות על מנת להגיע להישגים הן חומריים והן נפשיים-מוסריים-רוחניים.
כאשר המוטיבציה נחלשת היא מחלישה את אפשרות ההנעה לקראת המטרה.
המוטיבציה מגיעה משני היבטים ומוגברת או מוחלשת מתוך שני ההיבטים הללו.
כעיקרון קיימים שני סוגי מוטיבציה האחת פנימית והשניה חיצונית. הפנימית מכונה כך משום שהיא כח המניע את האדם לנקוט בצעדים נכונים על מנת להשיג את הענין שאנו חפצים בו משום שהוא חשוב לנגד עינינו ואי לכך חשובה גם ההתאמצות שלנו להשיג אותו וככל שנתרחק ממנו נרגיש מקופחים וחסרים.
והמוטיבציה החיצונית היא בנויה על תגמול לפעולה שאנו עושים מבלי להתחשב באיכות הפעולה ובחלק האובייקטיבי שלה.
מוטיבציה חיצונית היא סובייקטיבית ואי לכך הכח שלה מותנה רק בקבלת התוצאה. היא מוכנה להיענות לאדם ולהפעיל אותו כל זמן שהתוצאה אמורה להתקבל או נראית לעין, כגון: העלאה במשכורת, רכישת מוצר יוקרתי, ציון טוב בקורס, אימונים ספורטיביים ועוד.
המוטיבציה החיצונית היא יותר מלהיבה ויוקדת בנפש האדם מהמוטיבציה הפנימית שהיא על אש קטנה כל זאת מפאת גורם חזק שנמצא בה והוא: דמיון.
הדמיון הוא זה אשר מפעיל את המוטיבציה החיצונית והוא זה אשר נותן את כח ההתפרסות, אלא שאליה וקוץ בה כי הוא גם גורם לנפש האדם להיעצב כאשר המטרה לא הושגה.
המוטיבציה הפנימית היא חזקה הרבה יותר ומשתמרת לאורך זמן משום שהיא אמיתית והיא מחוברת בחוזקה לעצם השכל, הנפש מתעודדת ממנה ומעודדת את המשכיותה.
לסיכום:
למדנו שהמוטיבציה היא זו אשר מעוררת את הפעולה באדם והיא מתחלקת לשני סוגים: מוטיבציה פנימית ומוטיבציה חיצונית.
הפנימית מכילה את התוכן הפנימי וההישג הנפשי ולפיכך היא אובייקטיבית, והחיצונה מכילה את ההכוונה לתגמול או לאישור חיצוני.
הפנימית קימת לאורך זמן והחיצונית תלויה בדבר, בטל דבר בטלה המוטיבציה.
:מבט ערכי במושג הצלחה
פרק זה ידון במבט שונה על המושג "הצלחה", מבט ערכי המחובר לפנימיות האדם וקיים לאורך זמן. מבט שונה לחלוטין מהתפיסה המערבית המקובלת, שהיא חומרנית בעיקרה ואינה פנימית וקיימת.
המבט החומרני והאי קיומי בא לידי ביטוי במילונים המגדירים מושגים.
נפנה לרגע למילון בן שושן ונראה כיצד הוא מגדיר הצלחה "שגשוג, הישג, הצטיינות, מצוינות, הגעה להישגים, השגת תוצאה טובה".
אנשי רוח וחוקרים אינם ששים להגדרה זו משום שהיא אינה מתיחסת למצבו הנפשי של המצליחן, לעולם הרגשות שלו, לדרך שהוא הגיע אליו ולקנין שנשאר עמו. לדעתם המושג הצלחה הוא חמקמק יותר ולא קבוע. גם האיכותיים ביותר שמחברים את ההצלחה לערך, שמים דגש על החיצוניות.
אני מניח את ההגדרה הנ"ל ועובר להגדרה שאמורה לקפל בתוכה גם את ערך הקנין ומצבו הנפשי והרגשי של הזוכה בהצלחה, ובנוסף אחבר אותו עם הערך הקשור לקניינים הגשמיים החולפים, כל זה במבט אמוני-ערכי.
אין ספק שההצלחה נובעת מתחושת ייעוד ומשמעות והיא מתבטאת במימוש מתמשך של הפוטנציאל הטמון בנפש האדם בכל שטחי החיים, הגשמיים והרוחניים, ובעיקר ההתפתחות הערכית של הצמיחה הרוחנית וכשהיא מחוברת להצלחה גשמית היא מבטאת את שלמות הביטוי של ההצלחה, אלא שהיא יכולה להתיחס רק במובן הערכי-נפשי ללא הגשמי.
אם השגת רווח של מליון ₪ כפי שצפית אך נפשך עגומה עליך מסיבות כלשהן, הרווח הזה אינו שלם לפי שהביטוי הנפשי פוגם בו ובנוסף ערך רוחני כלשהוא לא התלווה לכך. אם הרווחת כסף זה ביושר ואח"כ חלקו הפסדת הרי ברכה אין פה ואי לכך אי אפשר לאמר שהצלחת במובן המקובל, המזהה הצלחה עם התפתחות ושגשוג, מכל מקום במובן הפנימי-ערכי, יתכן ויקרא הצלחה אם רווח זה קבלת ביושר ואם עזרת על ידו לאחרים. כמובן הצלחה זו חלקית.
הצלחה בתחום הגשמי-קיומי היא עשיה נכונה ושלמה שבאה לידי ביטוי בברכה שיש לה קיום עצמי, והמשכיות המלווה בנועם.
הפעם הראשונה שנכתבה בתורה "הצלחה" זה אצל יוסף הצדיק ומשם נוכל לאשש את ההגדרה הזו. אצל יוסף נאמר "ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח" (בראשית לט, ב) ומיד נאמר בפסוק ה': ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו בבית ובשדה".
ההצלחה בנוסף להיותה מרכיב חומרי היא מרכיב של אושר ואושר זה קנין רוחני, אי לכך אין אפשרות שלא לחבר ביניהם. הראיה לכך –
הפסוק הראשון של תהילים מתחיל ב"אשרי האיש", ומיד בפסוק ג' נאמר: והיה כעץ שתול על פלגי מים... וכל אשר יעשה יצליח", ללמדך שחיבור הגשמיות לקנייני הנפש הרוחניים המתבטאים במילה "אשרי "יש להם חשיבות גדולה והם יוצרים ערך מוסף למושג הצלחה.
ההצלחה יכולה לבוא בשני מישורים: במישור הגשמי-ערכי ובמישור המוסרי-ערכי. הצלחה אמיתית ושלמה היא מימוש עצמי הולך ומתמשך לאורך זמן, שבו יש ייעוד ומשמעות ואי לכך יש לו קיום ויציבות, ומביא לידי ביטוי את הכישורים וההישגים, מעשיים או אלו הקשורים בצמיחה רוחנית, לידי ערך עצמי אמיתי – ערך שאינו מתמוטט כבנין קלפים.
ערך אמיתי מושלם, בא לידי ביטוי באדם שמחובר באופן מדויק לכישורים שלו, הנפשיים והמעשיים, והוא מביא אותם במחובר ובמאוזן לידי מימוש, תוך שימת דגש וערך מוסף לערכיות.
מה מאפיין את ההצלחה האמיתית שמביאה את האדם לידי ערך עצמי אמיתי?
הצלחה זו היא מחוברת אל האדם פנימה היא לא נשחקת במשך הזמן, היא לעולם לא תתמוטט, ונושאה לעולם לא יגיע לרצון אובססיבי להוכיח שהוא שווה משהו. הוא לא זקוק להוכיח לאף אדם את ערך הצלחתו ולנגן על פי החליל של החברים והסביבה. הצלחתו הוא גילוי של פוטנציאל נפשי שחשף אותו ביגע ובעמל והוא שייך אך ורק לו. נקודת המוצא שלו הוא ערכי. כל זמן שחיבר את הערך הפנימי לפעולה בעיניו זו ראשית ההצלחה. אם אכן יבוא לידי ביטוי גם הצד החיצוני מה טוב, אם לאו לא יהא כל אסון.
גם אם נניח הצליח ביושר ובכבוד לממון ואותו ממון הופסד, הוא לא ינחת לדכדוך ודיכאון כיון שהאגו שלו אינו מנופח ולפי השקפתו זה לא סוף העולם כי הוא נשאר עם משהו שמחובר אליו והולך איתו לנצח.
בני אדם ערכיים שבעיניהם ההתפתחות מוסרית-ערכית היא החשובה, הצלחה לנגד עיניהם זה שינוי מהותי של תכונה שלילית שנמצאת בהם ואולי אפילו נולדו איתה. את שיא ההצלחה הם רואים בשינוי היכול לבוא לידי ביטוי בהפיכת התכונה הזו למשהו טבעי בנפשם.
מימוש מתמשך של התפתחות מוסרית ודתית ההולכת ונבנית ומצמיחה פירות יפים ואיכותייים בחייהם חשובה להם יותר מממון רב שהשיגו.
בעיניהם הצלחה זה אדם שליטש את הרגישות שלו והמשיך וליטש עד כדי שהרגישות היא חלק עצמי בנפש. אדם שזכה לכך, יהא מוכן לעשות הכל למען החבר במצוקה ולמען שיקומו של אדם בצורה הכי נכונה מבלי פרסומות וכרזות.
מדוע הם המצליחנים?
משום שהם הביזניסים האמיתיים של החיים, הם יודעים שבמציאות כל קנייני העולם הם קניינים חולפים, ורק קנין אחד הוא אמיתי, הקנין הערכי-מוסרי, בין אם הוא התפתח בתוך העשיה ובין אם התפתחות רוחנית טהורה. הם יודעים שקנין זה הוא לא בין חלוף, לא ישתנה וילך עם האדם לכל חייו ולנצח.
מצליחנים אמיתיים הם פנימיים וזכו לבריאות נפשית גדולה ואי לכך אין להם ענין לנקר עיני אחרים בהצלחתם, אדרבה יש להם ענין בעינם הטובה להקרין מתוכם על אחרים ולשמוח בהתפתחות הנפשית והרוחנית של הסובבים אותם.
הם אינם מפחדים שיגזלו את ערך העצמי שלהם שרכשו כיון שהוא טמון באוצר מוגן שלא שזפתו עין.
הם משוחררים בעשיה, בוטחים בעצמם וזורמים בחייהם זרימה שאינה פוסקת, משום שהתחברו בנפשם, למקום שהוא קים ונצחי שלו יש בסיס רוחני – אמוני המגן עליהם ומצמיח אותם. מקום שאינו זונח את הצד הקיומי של החיים.
האם כל אדם יכול להצליח?
התשובה היא כן אם אכן הוא מחובר לזרם הנכון ומרים את המתג להאיר את נפשו. כי ההצלחה שהוא מרכיב של האושר לא מתבטא בענין הגשמי-קיומי אלא הוא יכול להיות מרכיב ממנו.
אם הכשרת את עצמך למידה או לתכונה טובה, מתוך רצון עז ובהתמדה ובכך עקרת או לפחות כָּפִיתָ על מידה רעה שהיתה טמונה בך, אתה מצליחן אמיתי.
הצלחה תלויה בנקודת המוצא שלך. אם נקודת המוצא היתה שלילית ונמצאת כמעט בקצה הסקאלה, והאדם פעל רבות שינה את אופיו והגיע למצב של בינוני ומעלה, הוא המצליחן הגדול.
אם נקודת המוצא היתה גבוהה עם תכונה או תכונות טובות והאדם שזכה בהם הזניח אותם או גרם להפסדם בעקבות ארועי החיים, הוא מפסידן גדול גם אם יש לו נכסים.
למה המצליחן והמפסידן דומים?
לשני אחים שקיבלו ירושה מאביהם שהיה חקלאי וברשותו שני טרקטורים. האחד ישן שהיה צריך רחמי שמים מרובים והשני חדש.
זה שקבל את החדש שם אותו בחניה לזמן ארוך לא עבד איתו ולא חרש את שדהו ובמשך הזמן הטרקטור החל להחליד ולאבד מערכו. והשני שקיבל את הטרקטור הישן, הפעיל אותו חרש את השדה אמנם באיטיות ואחרי תקופה מסוימת זכה ליבול מספיק שזיכה אותו להתפרנס ממנו ולחסוך. ביום מן הימים יכל לקנות בו טרקטור חדש שעשה את חייו קלים ועזר לו בכלכלתו.
לסיכום:
אם חפץ אתה בהצלחה אמיתית ערכית והיא חשובה בעיניך מכל הצלחות חיצוניות המנקרות עיניים אך הן חולפות ומצריכות בצורה אובססיבית להגן עליהם, עליך להתחבר לאמת שבך, לחלק הפנימי הערכי שבנפשך, החלק שישאר עמך לנצח ולעולם לא יוכלו לגזול ממך אותו. אם אתה מרגיש שאין ביכולתך לעזור לעצמך משום שאתה נמצא בסחרור של בלבול וחוסר החלטה או איזון, עליך לפנות לעזרה מקצועית של אדם עם נסיון ורקורד גדול שיוכל לחשוף בפניך את הערך עצמי האמיתי שלך. "עשה לך רב וקנה לך חבר"... אם אין באפשרותך לעשות לך רב (=מטפל), קנה אותו בכסף רב, כי כל קניינים לא יושוו לקנין הנפש שלך שהוא אמיתי ונצחי.
:איפיונה של הצלחה חיצונית
הצלחה חיצונית שאיננה ערכית ואיננה מחברת את האדם אל עצמו, לה אנרגיה מיוחדת משלה – אנרגיה רועשת וחיצונית, מצריכה שימור לאורך זמן, עד כדי אובססיה ופיזור נפש, והרבה פעמים גם שליחת מרפקים והתמודדות בצורה בלתי מכובדת וישרה עד כדי רמיסה והרס המוסריות של האדם, תלוי בתוכנה. לדוגמא: פוליטיקה המצריכה בדרכים נלוזות לתחזק אותה ואת מי שזכה לה אם הפוליטיקאי לנגד עיניו בעיקר המעמד.
הצלחה חיצונית לא ערכית, מבוססת על חיצוניות, יכולה היא להיות לא קיומית והיא עלולה להיות כמו בנין קלפים, משום שהמתחבר אליה התחבר למשהו לא קים ונצחי – לסמלים חיצוניים היכולים לבטא מעמד כלשהוא, אך הם יכולים להיות לא רלבנטיים בהמשך.
לסמלים חיצוניים היכולים לבטא מעמד כלכלי מנקר עיניים, אין משמעות פנימית ואפילו האדם שנושא אותם חש בכך.
לדוגמא: ראובן עמל והגיע להישג כלכלי נאות. היה לו צורך לחזק את הערך העצמי שלו ואי לכך רכש מכונית חדישה ויפה המנקרת את עיניהם של השכנים והמשפחה הקרובה או הרחוקה, הכל לפי הענין.
בשבועות הראשונים הוא הולך כשיכור מהערך העצמי שהדביקו לו הסביבה אחר זמן הערך הולך ופוחת והרגש מוקהה.
המציאות האפורה הולכת ומתפשטת בנפשו והכבוד שזכה לו מתחסר.
על מנת להחזיר את הכבוד האבוד הוא מחפש פרויקט חדש, נניח רכב אחר שאף הוא מנקר עיניים והוא סמל להצלחה כלכלית אלא שבמשך הזמן גם מכונית זו מה שהיא מסמלת אינה רלבנטית בשבילו.
הפנימיות שלו לא בא לידי ביטוי רגשי אמיתי כיון שהיא מחוברת למשהו חולף.
דוגמא שניה:
דבר נפוץ בתרבות המערבית שכאשר נפגשים שני עמיתים ועושים היכרות, האחד מציג את עצמו על פי הקריירה שלו שזכה לה, "אני עו"ד", "אני מהנדס", "אני רופא משפחה" וכו'.
ההתרשמות מעצם ההתוודעות, אם סופקה הרי היא מרגיעה את רוחו ואם לאו הוא זוכה למפח נפש. הוא מתרגם את האירוע באופן זה: עמלתי קשות כדי לזכות בתואר הנכסף, והחברה האלה עם ראש זחוח ועם אף מורם לא שמו עלי.
נניח שההכרות גרמה לו לחיבור עם האחרים והוא יצא רגוע שהתיחסו למעמד שלו ואולי אף בהבעת הפתעה, באמת? איך עשית את זה? מענין! כמה זמן ההרגשה הטובה הזו תימשך? בודאי זה רק לזמן קצר כי כל דבר שהוא חיצוני והוא לא מחובר למשהו ערכי הוא זמני.
אם נניח אותו רופא שחשוב לו המעמד החברתי שלו אך לא פחות הערך המיוחד בעבודתו והוא לא עושה את עבודתו קרדום לחפור בו אלא פשוט שמח לתת שרות המציל חיים, אם יגיע לסיטואציה זו איך הוא יגיב? בודאי שלא יפגע, וגם אם, הפגיעה הזו תהא רגעית כיון שמה שממלא אותו זה התוכן שהוא מחובר אליו – הצלת חיים.
לסיכום: הצלחה שבנויה על חיצוניות היא לא ערכית ואין האדם שנשאה אותה מחובר אליה ברובד עמוק וערכי שהוא קים ויציב.
מרכיבים הכרחיים בהתפתחות אישית
התפתחות אישית וצמיחה רוחנית היא הרבה פעמים מכאיבה ואצל מקצת המתמודדים היא – כך לפי הרגשתם – כמעט ואינה בת הישג משום שהרבה לא תופסים בשום בית אחיזה כדי לעלות ממנו אל מקום גבוה וכשהם כן אוחזים במשהו, קשה עליהם לטפס על ידו אל מחוז חפצם מפני שאין להם שום מוטיבציה וגם אם יש היא נגמרת.
אחיזה במשהו אבסטרקטי-ערכי-נפשי-רוחני חייב לעבור מסלול ראשוני כואב, אך ניתן לגבור עליו כל זמן שתברר בעצמך, עד כמה הדבר חשוב לך?
מה היתרון של הדבר שאתה חפץ בו?
מה תפסיד אם לא תשיג אותו?
עד כמה זה נוגע לך?
מה אתה מוכן להקריב בעד הדבר הזה?
כשיהיו לך תשובות לשאלות הנכונות שאתה שואל תוכל בבטחה לאחוז בדבר שאתה מבקש באחיזה חזקה ובעצם השאלות הללו כבר פתחת מוטיבציה שצריך לתדלק אותה מידי פעם ואותה נלמד בהמשך.
יש חושבים שהמוטיבציה, זאת אומרת, זו שמתניעה את הפעולה וממשיכה אותה, חשובה יותר מבית האחיזה, כל זאת מפני שהם רואים בבית האחיזה כדבר של מה בכך, שהרי כל כולה הוא רצון וכשיש רצון אתה אוחז במשהו.
שתי תשובות לדבר א. לא כל רצון הוא בר קיום הרבה פעמים זה דמיון וכל דמיון בונה בנין של קלפים המתמוטטים בנקל.
ב. גם אם יש רצון ויש בית אחיזה שהוא די מספיק להתחלה כל זמן שעם האחיזה לא פתחת את המוטיבציה הרי בכך סכנת את אחיזתך. אחיזה זו במאוחר או במוקדם עתידה ליפול. אך שאלת את השאלות הנכונות וקבלת את התשובות הבהירות הגעת למשהו אמיתי שעל ידו ניתן לבנות ולאחוז גם במוטיבציה שלה יש דינאמיקה משלה.
מהי מוטיבציה איכותית?
זו מוטיבציה שמניעה את עצמה וגם כאשר היא משתחררת ניתן לאחוז בה ולהשיבה למסלולה מבלי משברים מיותרים. כל זאת רק כאשר האחיזה הראשונית היתה איכותית וחזקה. אחיזה זו היא ניתנת למנוע כח סוס גדול יותר והיא זו גם שמשמרת אותו ועושה לו טיפול עשרת אלפים שלא במודע.
בפרק זה אתן דוגמא לתוכנית פעולה האוחזת במשהו ערכי ובפרק הבא נלמד איך מיצרים מוטיבציה.
נניח שלמישהו נמאס ממידת הקנאה – תכונה שמוציאה את האדם מעולמו האישי ועולמו הרוחני כדבר החכם: "הקנאה התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" והוא מחליט לעקור אותה ממנו אלא שכל נסיונותיו נכשלו והוא כבר לקראת יאוש,
מה עליו לעשות?
להשיב תשובות ברורות ובהירות לשאלות הללו:
- חשוב לי מאוד כי זה פוגע בי באופן אישי ומטריד את מנוחתי, ממש כמו שאמר החכם בפרקי אבות.
- כשאגיע לאחיזה טובה בערך "איזהו עשיר השמח בחלקו" ארגיש מחובר אל עצמי יותר וההנאה שלי תגבר.
- אפסיד את הרוגע והשלוה, לא אהיה שמח בחלקי וארגיש גם מרוחק מה' לפי שמיש מקנא הוא פוגם באמונתו.
- אני מוכן למסור את כל הנוחות שלי למטרה זו ולהתאמץ.
- לא רק לצאת מאזור הנוחות שלי ולהתאמץ, אלא לאחוז במידה הנגדית לקנאה 'באובססיה' טהורה. להתפלל, להתבונן, ללמוד חומר מחשבתי, לתת צדקה בזמן שאני נכשל, לעשות לי מדריך ומנחה ועוד.
אם תשובות אלו הפנמת בלבך פנימה, ורצונך בתכונה הנגדית היא כֵּנה, יציבה וקימת, מובטח לך שתצא לחרות הנפש שבך וכל מה שנותר זה לאחל לך "בשם ה' עשה ותצליח".