מחשבות מכשילות יש להן דינמיקה משלהן. הן אינן נעצרות עם המחשבה אלא גוררות מחשבות שליליות אחרות מתקילות, הגורמות לאדם להסתגר בתוכו, להרגיש כאב או כל סוג של צער.
השאלה היא איך וכיצד ניתן להרחיק מחשבות מתקילות?
הזכרנו מקודם כיצד להתחיל את היום בקשיבות נפשית המעוררת רגשות ונוסכת תקוה, ושמנו דגש אודות תחילת היום וסופו שיהיה עם קשיבות המעלה את ההיגיינה הנפשית והמורלית. חרף זאת איננו יכולים להתעלם ממחשבות מתקילות העולות בנפשינו מידי פעם ובולמות אותנו. בפרק זה נתווה דרך פעולה.
אנו ניתן שתי דוגמאות למחשבות מתקילות והדינאמיקה שלהן.
מחשבה א'. אין לי סיכוי להצליח נכשלתי כל כך הרבה פעמים.
מחשבה זו כאשר היא קבועה בנפש האדם, אמורה לבלום את ההתפתחות האישית שלו ולגרור אותו לידי העמקת המחשבה השלילית, במיוחד אם הוא טיפוס עם אגו רחב שכן במילים אחרות הוא אומר לאדם, חבל לך על המאמץ.
אתה שבוי בקסמי הכישלון. גורלך לא ישתנה. אתה דפוק בחייך.
גם אם אתה ברוך כשרונות אינך יכול להוציא לכח את כשרונותיך.
אם הוא היה בולם את המחשבה השלילית כשעודה באיבה והיה מסתכל על כשלון בפרספקטיבה אחרת (ראה מאמר "מבט חדש ומלטף על כישלון") היה עוצר את המחשבה המתקילה הזו ואפילו גם מתעודד מעצם הכישלון.
כשמחשבה זו נהפכת להיות קבועה היא כבר מצריכה טיפול יותר מקצועי.
דוגמא ב'.
אם נפרדתי מבן זוגי אני האשמה. לא הייתי מספיק חמה, מכילה, אוהבת, מפנקת ומעודדת. לוּ הייתי כזו, בודאי הזוגיות שלי היתה מוצלחת וזה היה גם משפיע על גידול הילדים.
מחשבה זו היא מצומצמת היא לא מסתכלת על הדברים בפרספקטיבה רחבה. היא מתקילה ועלולה לגרום לחידלון במיוחד אם היא חוזרת על עצמה.
לוּ אותה רעיה היתה חושבת בצורה יותר רחבה היתה מגיעה למסקנה שאולי הקושי בזוגיות היא נחלת הבעל, שלו אגו מנופח, שהוא אגואיסט, לא מכבד ולא מתחשב, אינו מכיר בצרכים הנפשיים והרגשיים שלה והוא זה אשר התקיל את הזוגיות.
איך נפרדים ממחשבות מתקילות?
ישנם שלוש צעדים חיוניים שהם העיקריים להדיפת מחשבות מתקילות. כאשר הם נעשים בזמן הנכון ובצורה שלמה, הם אמורים להביס את המחשבות המתקילות ובמקרים מסוימים גם להפוך אותם לכח עזר של התפתחות וצמיחה, ודבר זה מצריך לימוד.
צעד א' – אל תהי מעורב רגשית או שכלית עם המחשבה המתקילה. תשלים עמה במובן של קיום. אל תלחם עמה. הכר בה כמחשבה קימת והפרד אותה ממך. הסתכל עליה כמי שמתבונן מרחוק על אדם. הסק מסקנה חד משמעית, מחשבה זו היא מחשבה שאין לי ענין ושום חיבור עמה, היא קימת אך אינה מדברת אלי.
התמד בצעד א' זמן מספיק עד כדי שתרגיש בטחון שהינך יכול לעבור לצעד ב'.
צעד ב' – הדוף אותה. עם צעד א' נעשה הטיה קוגנטיבית-מורלית. נטיה זו אינה אמורה לבוא במגע עם המחשבה המתקילה, היא אמורה להבדיל אותה מן האדם תוך כדי הכרה בקיומה והיפרדות ממנה - רגשית וקוגנטיבית. צעד ב' מתקדם לעבר הדיפה כלומר תוך מגע קל עמה.
בצעד א' עדין לא הכשרנו את עצמנו למגע עם המחשבה השלילית. היא היתה במיטבה, חזקה ומושכת. היתה לה דינמיקה והתפתחות.
לצעד ב' אנו עוברים אחר שיש לנו ביטחון בהיפרדות ממחשבות שליליות. ההדיפה באה לידי ביטוי בהרחקה מוחלטת של המחשבה בזמן שהיא עולה מבלי התכתשות עמה. מיידית כשהיא עולה אנו הודפים אותה מבלי לאפשר לה שום אחיזה וק"ו התפתחות.
צעד ג' – מלחמה. לצעד ג' יש צורך בדמיון מפותח אך מחובר למציאות. זה הצעד השלישי שאמור להרחיק לגמרי את המחשבה השלילית הטורדנית, לקצץ את רגליה ולכרות את ראשה.
אחר שלמדנו להכיר בה ולהדוף אותה הגיע הזמן להילחם עמה בצורה מושכלת. מה שצריך לעשות בצעד זה, לרתום את עולם הדמיון והחוש האומנותי שלך, לאנש אותה וליצור לה דמות. ישנן מספר אפשרויות אלא שבמסגרת זו אנו נעמוד על אפשרות קלאסית שהיא ככל הנראה מתאימה להרבה מצבים ואיכויות של מחשבה, וצריכה להיעשות ב-2 שלבים. בשלב א' לראות את המחשבה כאדם נפול, חסר כח ובטחון עצמי.
עליך לראות אותו מולךָ במצב זה ולפתוח אתו בדבורים. לאמר לו, ממזר שכמוך, אתה חשבת את עצמך חזק בכדי לתקוף אותי. נבזה שכמוך, את מי היית רוצה לתקוף, אדם חלש, נער וחסר נסיון בחייו?
נראה אותך עכשיו לנסות לתקוף אותי. פחדן ומוג לב. מגיע לך שאני אכרות את ראשך ואקצץ את רגליך, אלא אסתפק בהנחתת אגרוף בפרצופך הנאלח.
חשוב שאתה מתקרב אליו, מאמץ את זרועותיך, קופץ את ידיך ומנחית בו מהלומה קשה שמכוחה נופל ארצה וזועק מכאב. כדי להעצים את איכות הדמיון, חשוב שאתה מתקרב אליו ושומע את זעקותיו על מכאוביו ואתה מלא סיפוק ושמחה.
על מנת שתבוא לידי הצלחה במיגור המחשבה הטורדנית עליך בין שלב א' לשלב ב' להטמיע את הלך המחשבה והדמיון עמוק בתוכך עד שתרגיש בטחון גבוה, יציב ובהיר שאינו משתנה בזמן מן הזמנים, ואז רק לעבור לשלב ב' האמור בהמשך, שהוא השלב המכריע, המרחיק את המחשבה ומבטלה לגמרי, שכעיקרון היא קצרת מועד לעומת שלב א'.
כמה זמן ימשך שלב א' ושלב ב'? הדבר תלוי באופי המחשבה השלילית, עוצמתה ועמידתה. מחשבה שלילית על סטיות מיניות או התמכרות לסניף מסניפי המין כגון צפיה אסורה, יכולה להימשך זמן רב ואפילו שנים עד שעתיד אתה לבטל אותה עמך. היא יכולה לשוב ולהביע נוכחות מתמדת. בתחילה בזמנים יותר פחותים ואח"כ מעת לעת אלא שבידך להילחם עמה.
מחשבות אובססיביות זמן מיגורם מהר מאוד. לפעמים תוך חודש אתה נקי מכל סבל שנגרם לך ובידך למשול על המחשבה, למגרה ואפילו להתיידד אתה, ולרתום אותה לטובתך – תלוי במידת הרצינות שלך בפעילות הקוגנטיבית-נפשית.
איך תדע מתי לעבור לשלב ב'?
לכשתרגיש שהמחשבה השלילית אינה מטרידה את אישיותך וגם כשהיא צפה אתה כמי שמסתכל עליה מן הצד וכמי שאומר, זה לא שייך לי, אני לא במקום הזה, ובנוסף אתה מרגיש שאתה עושה עוול לעצמך אם מחשבה זו תהיה לה אחיזה בך, וכשהיא במידה מסוימת נאחזת בך אתה מיד מסלק אותה ממך ועולם הרגשות שלך אינם מזדעזעים מכך, - סימן שאתה כשיר לעבור לשלב ב'.
מדוע אנחנו מזהירים ומגבילים את המעבר משלב א' לשלב ב' כל כך?
התשובה קשורה בתכלית הרצויה לנו.
אם אנו חפצים שאת המחשבה נרחיק מאתנו נקצוץ את מקור חיותה ושלוחותיה אך עדין שורשיה נטועים בתוכנו, ואי לכך היא תשוב ותפתח בשלב מסויים ולפעמים ביתר שאת, אז אנו נמהר לשלב ה'.
אנו חפצים לעשות עבודה תמה בנפשינו ולכלות את מקור חיותה ושורשה של המחשבה מתוכינו, עלינו לסלול את הדרך בזהירות. בתחילה לסקל את האבנים, אח"כ ליצור תוואי ולתכנן את אורך הדרך, ולבסוף לשפוך זפת ולכבוש אותו, כדי שנוכל לעבור בו בביטחה.
אם נעבור במהירות משלב א' לשלב ' אנו יכולים לפספס את התכלית – מיגור המחשבה המתקילה.
שלב ב':
אנש את המחשבה.
ראה אותה בדמיונך כדמות אדם נכה, רפה כח ומבוהל, המנסה להסתתר ממך בעת שנפגשת עמן, וכשאתה מישיר מבט אליו הוא זועק מפחד.
אתה עוצר מולו, מביט בזעם גדול כלפיו, תופס אותו בבגדו ומפיל אותו ארצה, תוך כדי שאתה מכנה אותו במילות גנאי קשות, ואומר לו הגיע הזמן לכלות אותך. הגיע הזמן לנקום בך נקמה בעוצמה. כשהוא מוטל על הרצפה מבוהל ומתחנן על עצמו אתה דורך עליו בעוצמה גדולה ושוב דורך ושוב דורך עד שנשמתו יוצאת.
חזרה על שלב ב', מספר פעמים, מרחיקה אותך לגמרי ממנה. כעיקרון "תיאטרון" זה מתאים למגוון ענק של מצבים אלא שהתמונות ואופן ביצוע המשחק, כולל השחקנים, משתנה, והדבר מצריך התבוננות גדולה, מקצועית וזהירות.
מכל מקום שלבים אלו מנסיון של שנים אינם אמורים לגרום לשום תופעות שליליות ומתאימות לכל המצבים.
לכל אדם יש שם שנתן לו אלקים, שם שיכוון אותו אל ייעודו. לא כל אדם זוכה להכיר את מקומו ולדעת את הדרך הראויה לו לפי הכיוון שייעד לו הבורא, פעמים הוא מוצא את מקומו בזמן כלשהו בחייו, במוקדם או במאוחר. ופעמים שהולך הוא ומגשש בעולמו של הבוי"ת עד יומו האחרון.
לכל האפשרויות הללו יש סיבות רוחניות שבאות לידי ביטוי בנפשו של האדם פנימה.
חסימה זו היא אינה גזרה שחותמה עמוק בנפש האדם עד כדי שיתוקה, אלא היא חותמת שניתן לטשטש את רישומה במשך הזמן ואף למחוק אותה לגמרי כל זאת אם חפץ האדם בכל לב להתחבר אל המקום הראוי לו.
ההשתוקקות, היגיעה והצער חורתים הם בנפש האדם ומשנים את כיוונה. אם השתוקקת יגעת והצטערת מאוד למצוא את מקומך, חזקה שתמצא אותה, כי כך דרכו של האל שהטביע בברואיו.
שבעים פנים לתורה – שבעים פנים שעל ידם אתה מתחבר לתורה. אם יגעת - מצאת, לא יגעת – לא מצאת, אין משהו ביניים. יגעת ומצאת את עצמך מוכשר בכיוון ובתחום מסוים, החזק בו, אל תרף, כי הוא חייך.
יש ותמצא את עצמך מחובר לתורה הקדושה בתחום לימוד התלמוד, יש בעיון, יש בלימוד בבקיאות, יש בהלכה ויש בהלכה עם תוספת עיון ויש באגדה (מוסר, מחשבה אמונה וכו'), מקרא, דרשות המקרא על כל ענפיו או קבלה.
יגעת ומצאת – תאמין. תמשיך בדרך הזו לאורך ימים, אל תמצא את עצמך מחליף יעדים במהרה כל זמן שלא מִצִיתָ את עצמך ביעד אחד.
כשם ששבעים פנים לתורה יש גם שבעים פנים לחיבור העצמי האימננטי, ללשד החיים. החיבור שאם כיוונת את עצמך אליו בכל דרך שתפנה תשכיל ותצליח.
השאלה היא כיצד עושים את זה?
איך אני מתחבר אל האמת הפנימית שלי, אולי אני שוגה?
האם יש איזה תוכנית מתאר המכוונת את האדם לייעודו?
על כך במאמר הבא: מקם את עצמך.