הצב ציוני דרך וצא למסע
אחד התירים המוזרים אגר אחר מספר שנות עבודה סכום כסף שאותו הועיד לטיול סביב העולם ואכן בהגיעו לגיל הפרישה החליט לבצע את תוכניתו.
הארץ הראשונה שהגיע אליה היתה אנגליה. בהגיעו לתחנת הרכבת המרכזית והמסועפת שבלונדון עמד תוהה ובוהה, לא ידע לאן להתחיל את הטיול. כשראה יהודי בעל חזות חיצונית נכבדת נגש אליו ושאל אותו לאיזה רכבת עלי לעלות?
להיכן אתה רוצה להגיע? משיבו היהודי. אם אין לך תוכנית מיוחדת יכול אתה להגיע למקום שלא רצית בו ושם תתרחק מהיעד שהועדת לך. עליך קודם להחליט על היעד ואח"כ תכוון את עצמך.
"אני זורם אתך" יהודי יקר, היכן שתכוון אותי אלך. לא הרפה ממנו אותו תיר. התלבט אותו יהודי רבות ולבסוף אמר לו הארץ הכי שיכולה לענין אותך היא שוויץ, שם נוף אקלימי מיוחד, הרים מיוחדים, שלג ואטרקציות שונות. שם יש גם אנשים יותר מנומסים. אראה לך היכן התחנה לשוויץ ודע שאין אני אחראי להתפתחויות אפשריות.
התיר הזה הודה לו, רכש כרטיס ונסע לשויץ ושם בעזרת אנשים נכונים הגיע להרי האלפים, שהה שם מספר שבועות עד שכלתה פרוטה מן הכיס. הסכום שאיתו הגיע על אף שהיה גדול, כלה מפני שלא תכנן את הוצאותיו ולא חישב את מהלכיו.
כשהגיע למצב הישרדות החל למצוא עבודות מזדמנות, ובדרכים מסוימות, לפעמים לא כשרות, כלכל את עצמו עד שאגר סכום כסף שאיתו היה יכול לשוב לביתו, אך לא בשמחה. אותו תיר הזוי יכול להיות כמשל לנו.
כל אדם שמגיע לעולם הזה הרי הוא כתיר ועליו להתבונן במפות דרכים על מנת להכיר את מוצאיו ומובאיו שלו להכין את דרכו ולהתוות לעצמו דרך חיים ותוכנית ביצועית שעל ידם יגשים את ייעודו ויזכה לצמיחה רוחנית שאיתה יגיע למימוש עצמי ולערך עצמי אמיתי הנובע ישירות מצלם אלקים אשר לו.
מבלעדי תוכנית שקולה שנעשתה על ידי בדיקה חוזרת ונשנית של מפת הדרכים האישית של האדם והתאמתה אליו, כל אדם יכול לטעות ולהגיע לאיזשהו מקום אלא שהמקום הזה בהחלט לא יתאים לו והוא בעצם רק ישרוד את החיים עד שיצטרך להחזיר ציוד ולשוב אל האלקים, אלא שהשיבה הזו אינה מרנינה כיון שהיה תועה בדרכו על פני האדמה והתרחק ממימוש עצמי שלו כאותו תיר ששב אל ביתו אך לא בשמחה.
אם אין מטרה המאמץ לא מכוון ולפעמים הוא גם עקר.
לא רואה האדם ברכה בנפשו פנימה והוא הולך כתוהה ובוהה בעולמו של הקב"ה ללא חדוות חיים ולא כיוון אמיתי.
גם אם נניח שירגיש טוב עם עצם הברכה בעמלו ויהיה מבוסס כלכלית הנפש לא תימלא כי לנפש יש את היחוד שלה ומביטה תמיד כלפי מעלה אל המקום אשר ממנה באה, מקום רוחני וזך.